פסק-דין בתיק תא"מ 35093-07-11

בתאונה שאירעה ביום 26.10.2011 ניזוקה מכונית מסוג מיצובישי קריזמה (להלן - הקריזמה), המבוטחת על-ידי התובעת. בכתב התביעה, שהוגש בהליך של סדר דין מהיר, טענה התובעת שנתבעת אחראית לקרות התאונה, ומכאן תביעתה לפיצוי בסך של 14,198 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו למכונית.

בישיבה המקדמית שהתקיימה היום העידו מר נאור נזר שנהג בקריזמה, חברו אסף פרץ, שישב לימינו, והנתבעת.

2.         גרסתו של נאור, שבעת התאונה היה נהג חדש וברשותו היה רישיון נהיגה כשלושה חודשים בלבד, הייתה תואמת להפליא לזו של חברו אסף. מהעדויות של שניהם עולה שנסעו ברחוב השקד בבית זית ולאחר סיבוב קל הבחינו במכונית של הנתבעת מסוג מיצובישי לנסר (להלן - הלנסר), נוסעת לעברם בנתיב נסיעתם. לפי דברי שניהם, בתה הקטנה של הנתבעת עמדה על המושב הקדמי שלצד הנהג, והנתבעת אחזה בה ביד אחת וידה השנייה הייתה על ההגה. בעוד שהנתבעת נוהגת כך, היא סטתה לעברם. מאחר שנאור לא יכול היה לסטות ימינה, בשל קיר או גדר שהייתה שם, הוא ברח שמאלה כדי להימנע מהתנגשות בלנסר. במהלך בריחה זו נפגעה מכונית הקריזמה שבה נהג ממכונית הלנסר. לטענת נאור ואסף, הקריזמה נפגעה בכנף הימנית אחורית ואילו הלנסר השתפשפה בפינה הקדמית ימנית. מיד לאחר מכן, נחבטה הקריזמה בעמוד שהיה משמאל לדרך, וניזוקה בחלקה הקדמי. את הפגיעות בקריזמה כמתואר, ניתן לראות בתמונות שהגישה התובעת.

לדברי נאור, לאחר התאונה איפשר לנתבעת להשתמש במכשיר הטלפון הנייד שלו כדי להתקשר למישהו שיבוא לקחת את בתה ליום הולדת, שאליה הוסעה על-ידי אמה, הנתבעת. אך הוא הכחיש שהנתבעת שוחחה בטלפון עם אביו, והסבירה לו היכן הם נמצאים.

3.         גרסת הנתבעת הייתה שונה לחלוטין. לפי גרסתה, התאונה אירעה כאמור, ברחוב השקד, מיד לאחר שנאור נסע בעקומה ימינה לפי כיוון נסיעתו ושמאלה לפי כיוון נסיעת הנתבעת. הוא הגיע במהירות גבוהה מאד שאינה תואמת את תנאי הדרך, כלשונה, "מהיות באמת מטורפת". לדבריה, הדרך מוכרת לה היטב, היא נוסעת בה כמעט מידי יום, והיא מחייבת נסיעה אטית ולעתים אף עצירה כדי לאפשר לרכב המגיע מהכיוון הנגדי לחלוף. נאור נהג בקריזמה בעודו כאמור, נוסע במהירות גבוהה, תוך סטייה אל עבר נתיב נסיעתה. מאחר שהנתבעת הבינה שאם תמשיך בנסיעה בנתיב היא תתנגש בקריזמה, היא סטתה שמאלה והאטה עד לבלימה ואז שמעה חבטה חזקה.

החבטה הבהילה מאד אותה ואת בתה, שישבה מאחור בחלק השמאלי של הספסל בתוך מושב בטיחות ("בוסטר"), בעודה חגורה בחגורת בטיחות. לכן פתחה את חגורות הבטיחות והעבירה את בתה למושב הקדמי הימני. לדבריה, לא היה כל מגע בין שתי המכוניות, והיא אף הראתה זאת לאביו של מאור לאחר שהגיע למקום, וממילא שבניגוד לטענתם של מאור ואסף, רכבה כלל לא נפגע. לא זו בלבד, אלא שמכונית הלנסר שבה נהגה מושכרת מחברת אל-דן, ונציג מטעמה שבדקה את המכונית לאחר התאונה, כתב במפורש שהרכב שבו נהגה הנתבעת לא ניזוק (נ/1).

לאחר התאונה, הנתבעת אמנם הודיעה לבן-זוגה על התאונה תוך שימוש בטלפון הנייד של מאור, אך היא גם שוחחה עם אביו של מאור, כדי להסביר לו היכן הם נמצאים. הנתבעת הוסיפה, שלא התקשרה לאיש כדי שיבוא לקחת את בתה, אלא אימא של ילדה נוספת שחלפה במקום במכוניתה בדרכה אל אותה מסיבת יום הולדת שאליה אמורה הייתה לקחת את בתה, לקחה את בתה.

4.         לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בתמונות ובשאר המסמכים שצורפו אל כתבי טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדינה של התביעה להידחות. כל זאת מן הטעמים שעליהם אעמוד עתה.

ראשית, לא רק שהתובעת, שעליה מוטל נטל ההוכחה, לא הוכיחה את טענותיה בכתב התביעה, אלא שעדויות העדים מטעמה נמצאו לא אמינות ונסתרו בעדותה האמינה של הנתבעת ובראיות נוספות.

גרסתם של מאור ושל פרץ הייתה גרסה מתואמת באופן ברור ובולט, ואף ניכר היה שהמציאו פרטים שהתבססו על מה שראו לאחר התאונה. כך למשל, לפי מיקום התאונה, שהייתה מיד לאחר עקומה ימינה לפי כיוון נסיעתם של מאור ופרץ, ספק רב אם הם יכולים היו להספיק לראות את הנתבעת לפני התאונה. מכאן המסקנה, הנסמכת גם על כך שהנתבעת הייתה אמינה מאד ומשכנעת, שנראה שהעובדה שטענו שבתה של הנתבעת עמדה על הכסא הקדמי בעת הנסיעה, ושהנתבעת אחזה בה ביד אחת ובידה השנייה אחזה בהגה, לא הייתה אלא המצאה שהומצאה לאחר שראו שלאחר התאונה, הייתה הבת על המושב הקדמי. קודם לכן, כאמור, גם לא יכולים היו לראות זאת.

שנית, כאמור, מקובלת עליי גרסתה של הנתבעת, שלפיה מאור נסע במהירות גבוהה שלא תאמה את תנאי הדרך, שהיו כביש צר שחייב נסיעה איטית. כך גם מקובלים עליי דבריה, שמאור שהוא זה שסטה אל עבר הנתיב הנגדי. עובדות אלו נתמכות, לא רק בגרסת הנתבעת, אלא גם בכך שמאור לא הצליח לעצור באופן סביר, אלא סטה אל עבר הנתיב הנגדי ונבלם על-ידי עמוד חשמל. גם אופן פגיעת חזית הקריזמה, המצביע על כך שממש "נכנסה" בעמוד החשמל, מצביעה על נסיעה במהירות גבוהה ולא סבירה ועל כך שעמוד החשמל היה מה שהביא לבלימת המכונית, ולא בלימתו של מאור.

שלישית, הטענה שהיה חיכוך בין מכונית הקריזמה שבה נהג מאור לבין מכונית הלנסר של הנתבעת, אף היא כלל לא הוכחה ואף נסתרה. כאמור, חברת אל-דן, שבדקה את מכונית הלנסר שבה נהגה הנתבעת, ציינה שלא נגרם כל נזק למכונית. חזקה על נציגי חברת אל-דן, שלא היו מציינים זאת, אלמלא אמנם לא נגרם כל נזק למכונית. גם חזקה על חברת אל-דן, שאילו היה נגרם נזק, הייתה מגיעה תביעה שכנגד והייתה תובעת פיצוי בגין הנזק שנגרם למכוניתה, אילו אמנם נגרם.

לכך גם מצטרפת העובדה שעיון בתמונה שבה נראית הכנף הימנית אחורית של מכונית הקריזמה מעורר ספק באשר ל"טריות" אותו נזק בעת צילום התמונה. החלק האחורי של השפשוף נראה חלוד קמעה, והדבר מעורר סימני שאלה, אם לא היה זה נזק שנגרם עוד קודם לתאונה הנדונה.

רביעית, לבסוף ראוי להעיר שחוסר אמינותו של מאור אף עלה מכך שהיה להוט לסתור פרטים שהוצגו לו על-ידי הנתבעת, עד כדי כך שאפילו הכחיש עובדות שלכאורה, אינן רלוונטיות לשאלת האחריות לתאונה. כך למשל, אף הכחיש שהנתבעת שוחחה עם אביו כדי להסביר לו להיכן להגיע.

5.         המסקנה היא אפוא, כי לא רק שהתובעת לא הוכיחה את התביעה ולא הוכיחה שהנתבעת אחראית לקרות התאונה, אלא שגרסת העדים מטעם התובעת נמצאה כאמור, לא אמינה ונסתרה.

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת עבור שכר-טרחת עו"ד והוצאות משפט סך של 4,500 ש"ח. סכום זה ישולם תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ז' בטבת תשע"ב, 2 בינואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: